בנם של מינה ומרקו. נולד בשנת תש"ז (1947) ברומניה.

יצחק נולד וגדל בעיר הקטנה בוטושאן שברומניה, לשם הגיעה משפחתו שנים אחדות קודם לכן, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. בעיר זו למד, וסיים את חוק לימודיו בהצטיינות יתרה.

בתום לימודיו עלה עם הוריו ועם אחיו לישראל, והמשפחה קבעה את משכנה בנהריה, שם גרה כבר דודתו.

לאחר עלייתו התגייס יצחק לצה"ל.

במהלך שירותו ברמת הגולן נפצע אנושות, ובעקבות פציעתו אושפז בבית החולים לתקופה ממושכת בה היה צמח, כאשר רופאיו לא נתנו לו סיכויים לחזור לחיים.

למרות פציעתו הקשה לאחר כחודש התעורר, ולאחר תקופת שיקום ממושכת פנה ללימודים גבוהים בטכניון.

הוא למד במגמת הנדסת חשמל וכורים גרעיניים, וסיים את לימודיו בהצלחה רבה בשנת 1978. במקביל ללימודיו היה שותף בפרויקט בחיל הים.

יצחק נישא לשרה ונולדו להם שני ילדים: מורן ואיתי.

יצחק היה בעל ידע נרחב וזיכרון פנומנלי, ומגיל צעיר מצא עניין רב בפתרון בעיות מתמטיות. כן ניחן בחוש הומור יוצא דופן, ואהב לשמח אנשים סביבו. גם ברגעים הקשים ביותר, כאשר שכב במצב קשה בבית החולים, הצליח להעלות חיוך על פניהם של רופאיו ולהצחיקם. תמיד היה מודע לכך שפציעתו תמנע ממנו להגשים חלק מחלומותיו, אך מעולם לא נתן לכך לפגוע בבני משפחתו. נהג לרכוש עבורם כרטיסים למקומות בילוי שונים, ושמח מכל הלב בשמחתם ובהנאתם.

יצחק כרמל נפטר ביום כ"ח באדר ב' תשנ"ז (6.4.1997). בן חמישים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין צור שלום בקרית מוצקין. הותיר אחריו אישה, שני ילדים ואח.

על מצבתו כתבו אוהביו: "אבא, זכרך לא ימוש מלבנו".

לזכרו ארגנה אלמנתו שרה ערב של תחרות כתיבה הומוריסטית בבית הסופר בתל אביב.